החלטה בתיק ת"א 3035-11-10

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.         לפניי בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, לפי סע' 6(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

            הבקשה נוגעת לתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת וזאת בגין נזקי הגוף שנגרמו למשיבה, לטענתה, בעקבות תאונת דרכים, בה היתה מעורבת, מיום 7.1.09.

2.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי וביום 28.6.10 קבעה וועדה רפואית של המל"ל (להלן: " הוועדה"), כי לתובעת נותרה נכות זמנית בשיעור של 25% מיום 4.4.09 עד ליום 31.5.09 ונכות זמנית בשיעור של 15% מיום 1.6.09 עד ליום 31.7.09.

כמו כן, קבעה הועדה, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% מיום 1.8.09, לפי תקנה 37(8)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעה דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: " התקנות") וזאת "בשל ההגבלה הקלה בחלק מתנועות ע"ש צווארי".

3.         לטענת המבקשת, נפל פגם מהותי בקביעות הוועדה שכן קיימת חוסר התאמה בין הפגיעה הרפואית של המשיבה כפי שתוארה ע"י הועדה, לבין התקנה שלפיה נקבעה הנכות הנ"ל. בנוסף טענה המבקשת, כי הוועדה לא התייחסה כלל וכלל לעניין הפגיעות שסבלה מהן המשיבה עובר לתאונה נשוא התביעה, שכן ככל הנראה, לטענת המבקשת, לא עמד בפני הוועדה מלוא החומר הרפואי הרלוונטי הנוגע לעברה הרפואי של המשיבה בנוגע לפגיעות מהן סבלה בעמוד השדרה הצווארי.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב וכי רק עם הגשת הבקשה דנן, התקבלו לידיה המסמכים הרפואיים אשר לכאורה לא עמדו בפני הוועדה. עוד טענה המשיבה, כי עיון בדו"ח הוועדה מלמד, כי לנגד עיני הוועדה עמדו המסמכים הרפואיים שבכרטיס הרפואי בקופת החולים, וגם אם הם לא עמדו בפניה, אין בהם כדי לשנות מסקנות הוועדה. בדיון שהתנהל ביום 17.1.12 הוסיפה המשיבה וטענה לעניין התקנה הרלוונטית מתקנות המל"ל כי אמנם המשיבה לא סבלה משבר בחוליות אולם הנכות הוקנתה בשל הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצוארי והתקנה הרלוונטית הינה 37(5)(א) וכי בטעות נרשם בדו"ח הוועדה הרפואית כי התקנה הרלוונטית היא 37(8)(א).

דיון

5.         כידוע ההלכה היא, כי ההיתר להבאת ראיות לסתור, ניתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (בר"ע 534/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505). הפסיקה קבעה שני טעמים מרכזיים העשויים להצדיק מתן ההיתר: א. טעמים משפטיים, למשל כאשר הליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי. ב. טעמים עובדתיים "כבדי משקל וחדשים" (א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 494).

6.         לעניין טענת המבקשת בנוגע לאי ההתאמה שבין התקנה שלפיה נקבעה הנכות לבין הפגיעה שממנה סבלת המשיבה, חשוב לציין שהוועדה אומנם קבעה, כי למשיבה נכות בשיעור של 5% וזאת בהתאם לתקנה 37 (8)(א) לתקנות שקובעת כדלקמן:

"(8)  שבר של גוף חוליה שהתרפא

               (א)   בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה הזו .....5%"

            ואומנם תקנה זו מתייחסת לנפגע אשר סבל משבר בגוף החוליה (שבר שהתרפא), כשמנגד, אין חולק שהמשיבה לא סבלה משבר כאמור. יחד עם זאת, יש להדגיש, כי הוועדה קבעה נכות רפואית בשיעור של 5%, לא בגין קיומו של שבר כלשהו אשר התרפא, אלא אך ורק בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה הצוארי, והדבר צויין מפורשות בדו"ח הוועדה. התקנה הרלוונטית לנכות כאמור הינה תקנה 37 (5)(א) לתקנות שזו לשונה

"(5)  הגבלת תנועות בעמוד השדרה הצוארי

               (א)   בצורה קלה.............................. .10%"

עיון בפרוטוקל הוועדה מיום 28.6.10, מלמד כי הוועדה לא ציינה כלל וכלל קיומו של שבר כלשהו בגוף החוליה. מכך מסיקים אנו כי היא אכן הייתה מודעת לעצם העובדה שלמשיבה לא נגרם כל שבר בגוף החוליה. מה גם, לשון תקנה 37(8)(א) לתקנות מתייחס לפגיעה שממנה אין הנפגע סובל מהגבלת תנועה, ואילו במקרה שלפנינו נכתב אף פעמיים ובאופן מפורש כי המשיבה סובלת מהגבלה קלה בעמוד השדרה (ראה עמ' 4 ו- 5 לפרוטוקול הוועדה).

משכך הם פני הדברים, התרשמתי כי ככל הנראה מדובר אך ורק בטעות סופר וכי הועדה, בטעות, הפנתה לתקנה 37(8)(א) לתקנות במקום 37(5)(א) בהקשר זה יש להדגיש כי התקנה הרלוונטית מקנה נכות עד 10% והוועדה במקרה שבפנינו ולאור ההגבלה שמצאה העניקה רק 5% נכות.

אין המדובר במקרה ראשון ויחיד במינו שבו טועה ועדה רפואית של המל"ל, כך שבמקום להפנות לתקנה הנכונה, מפנה היא בטעות לתקנה אחרת (ראה לדוגמה ת.א. 378/08 נחמיהייב נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" (פורסם בנבו). יש לזכור, כי פעולת הכתיבה וההתנסחות, הינה מלאכה אנושית שבה מוצאים את עצמנו - אנו בני האדם, טועים לפעמים ולא מדייקים. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי מדובר בטעות או בפגם מהותי שנפל בקביעות הועדה ואשר מצדיק הבאת ראיות לסתור. 

7.         לעניין טענת המבקשת בנוגע להתעלמות הוועדה מעברה הרפואי של המשיבה, אציין, כי בפרוטוקול הוועדה מיום 28.6.10 נרשם, תחת הכותרת של "מסמכים אשר עמדו בפני הועדה", הכרטיס הרפואי של קופת חולים. יתרה מזו, הועדה אף שבה ורשמה שוב בפרק של "הממצאים בבדיקת הועדה", כי היא "עיינה במכלול המסמכים הרפואיים".